תחמוצת טונגסטן צהובה

תחמוצת טונגסטן צהובה היא סוג של תחמוצת טונגסטן, המראה שלה הוא אבקת טונגסטן צהובה, יש לה תכונות פיזיות ייחודיות ומגוון רחב של שימוש. לתחמוצת טונגסטן צהובה יש שני חלקיקים שונים. כאשר גודל החלקיקים הוא 1.5 אממ, הוא צהוב; כאשר הוא 15um, הוא צבע ירוק בהיר. המראה אמנם שונה, אך רכושו דומה.

החשיפה של תחמוצת טונגסטן צהובה יכולה לצאת עוד בהיסטוריה של טונגסטן. לטונגסטן היסטוריה ארוכה ניתן לייחס למאה ה -18. זה מתגלה על ידי פיטר וולף. טונגסטן נקרא וולפרם בתחילת הדרך, סמל היסוד הוא W. הכימאי השבדי קרל וילהלם שללה מצא שלייט, ועשה הרבה מחקר על זה. בשנת 1841 המציא הכימאי רוברט אוקלנד את התהליך הראשון לייצור תחמוצת טונגסטן וטונגסטייט נתרן. הוא קיבל פטנט. לאחר מכן הוא נחשב לחלוץ מערכת הכימיה של טונגסטן.

תכונה פיזית: אבקה צהובה גבישית משובחת, היא משמשת לייצור אבקת טונגסטן או פיגמנט קרמי מורכב.

נוסחה כימית: WO3-X

מראה: אבקה צהובה, יציבה בטמפרטורת החדר.

צפיפות לכאורה:2.3-2.8g/cm3

אריזה: שקית ניילון פנימית בתוף ברזל, 100 ק"ג או 200 ק"ג בכל חבית.

חוטים ננו-תחמוצת טונגסטן הוכנו בשיטת הובלת אדים באמצעות אבקת תחמוצת טונגסטן צהובה כחומר גלם. מבנה הגביש והמורפולוגיה של נובי WO3 נבדקו על ידי דיפרקציה של רנטגן, סריקת מיקרוסקופיית אלקטרונים ומיקרוסקופיית אלקטרונים להולכה. החוטים המתקבלים היו WO3 משושה. הגורמים העיקריים שהשפיעו על המורפולוגיה היו טמפרטורת הכבשן ומיקום המצע. קוטר הננו-חוטים פחת ככל שגדל מרחק המצע מחומר הגלם. חיישנים היו מפוברקים על ידי מזיגת כמה טיפות של אתנול תלוי nanowire על מצעי סיליקון מחומצן המצוידים בזוג אלקטרודות Pt מעובדות. החיישן העשוי מחוטים דקיקים כמו 50 ננומטר הראה את התגובה הגבוהה ביותר ל- NO2 בטמפרטורת פעולה נמוכה של 100 מעלות צלזיוס. תלות הטמפרטורה של התגובה נדונה ביחס להיווצרות יוני NO2 ו- NO3 על פני השטח של WO3. התגובה עלתה מעט עם קוטר יורד אם חוטי הננו מתרוקנים אזורית ב- NO2, ואילו היא גדלה במידה רבה אם חוטי הננו הולכים ומתמעטים בנפח. הוצעו חישובים תיאורטיים המבוססים על הנחות כדי להבהיר את המתאם בין תגובת הננו-קוטר לקוטרו.